בשנת 2014 חזרה נירית לאקדמיה, ללימודי התואר השני בסוציולוגיה. במסגרת לימודיה ביקשה נירית לחקור לעומק את מאפייניהם הייחודיים של האחים השכולים ואת דרך התמודדותם עם השכול.

נירית ביצעה את המחקר לטובת כל האחים השכולים ובפרט לששת ילדיה שחיפשו נחמה ותמיכה.
בתיאוריה, מתארת נירית את תחושות ילידה במהלך השבעה על בנה “הייתה קיימת תחושה של בדידות מאד קשה ‘כאילו כל העולם נמצא מהעבר האחד של הנהר ואנחנו מהעבר שני..” אז ניגש אליה נציג עמותת “משפחה אחת” ובמילים ספורות אך מדויקות אמר לה ‘שתדעו שאתם לא לבד. כל מה שתצטרכו אנחנו כאן בשבילכם’.

נירית חקרה לעומק את החוויות של האחים השכולים מכמה בחינות ובדגש על שלושה היבטים מרכזיים :תחושת תלישות – בה הם לא באמת מצליחים להבין ולהכיל את משמעות המוות של אחיהם, תחושת משניות ביחס לבני משפחה אחרים – מרגישים משניים ביחס לאבלם של הוריהם ותחושה של חוסר אותנטיות ביחס לחבריהם – שמים מסכה אל מול החברים כדי שלא ירחמו עליהם.

נירית סיכמה שמסקנתה העיקרית מהמחקר הוא שהאחים השכולים מסתובבים בעולם עם תחושה שהם שקופים. “במשפחה אחת” הילדים שלי לא היו שקופים!’ אומרת נירית. ‘ זהו מקום שהכיל אותם בדיוק כמו שהם, מקום שבו הם יכולים להיות אותנטיים ולהתחבר לאחים שכולים נוספים שחווים את מה שהם חווים ומשתפים יחד בתחושות ובחוויות ומתמודדים יחד כמשפחה אחת. “משפחה אחת” עוזרת להם להיות במקום הבטוח והאוהב ומתוך כך מסייעת להם להתמודד ולעכל את האובדן.

כל הנערים והנערות ב”משפחה אחת” שותפים לאותן התחושות והחוויות ובכך מעניקים אחד לשני אנרגיה עצומה של קבלה ואהבה.