המאמר הבא נכתב במקור באנגלית על ידי איילין איזנברג. אחת המתנדבות המסורות של “משפחה אחת”. אשר אירגנה את הערב המופלא והמעניין עם הבמאי ההולוודי הידוע והמוכר דיויד צוקר, במאי ותסריטן אשר כתב וביים סידרה ארוכה של קומדיות לאורך השנים.  

 

כל שנות ילדותי ובגרותי דקלמנו אחיי ואני משפטים מהסרטים “אווירון” ו”סודי ביותר”.

אחיי ואני עדין משחזרים סצנות נבחרות במפגשים משפחתיים.

הסרטים הללו הם בסיס תרבותי ואנו פונים אליהם שוב ושוב ויוצרים קשר מידי.

אתם יכולים רק לדמיין את ההתרגשות וההתלהבות שהיו מנת חלקי כאשר ניתנה לי ההזדמנות

לארגן עבור עמותת “משפחה אחת” עמותה הפועלת בכל הארץ ומסייעת, תומכת, מעצימה ומחזקת נפגעי טרור ובני משפחותיהם,

זוהי מטרה נעלה המאחדת את הציבור הכולו ואני כל כך גאה להיות חלק מהמעגל התומך והעוזר במסע הזה.

ערב התרמה יחד עם הקרנה של הסרט “האקדח מת מצחוק” של הבמאי דיויד צוקר,

והדובדבן שבקצפת, לארח את הבמאי, לראיין אותו ואף לפתוח לקהל את האפשרות לשאול אותו שאלות על פועלו.

 

 

הכי מתאים היה שההקרנה והמפגש יתקיימו בבניין העמותה בירושלים,

הרי חלק ממטרות הערב היתה לחזק את פעילות העמותה ולהתחזק ממנה אנחנ

וכך בערב היה גשום וסוער, אך מזג האוויר לא הפחיד את הבאים,

מה הם כמה טיפות גשם לעומת עזרה לנפגעי טרור מחד ומאידך לפגוש את הבמאי שאר סרטיו עיצבו את ילדותם.

 

התחלנו את הערב עם כוסות גדולות וחמות של שוקו עליו צפו מרשמלו והרבה קצפת מתוקה.

יחד עם מגשי עוגיות ופופקורן, האווירה הייתה חמה ומזמינה, ועזרה להשכיח את הסערה שהשתוללה בחוץ.

בהמשך, התאספו הבאים באולם לשיחה עם אחת ממייסדת “משפחה אחת” מיכל בלזברג,

מיכל סיפרה את סיפור הקמת העמותה יחד עם הוריה שנטל ומרק בלזברג,

זהו סיפר אישי ומרגש על נערה צעירה שראתה קושי גדול ודרשה לעשות את כל שביכולה לתקנו.

 

בסוף דבריה, האורות עוממו החלה הקרנת הסרט “האקדח מת מצחוק”.

לאורך כולו נשמעו פרצי צחוק מכל האולם צעירים ומבוגרים כאחד מהתחלה ועד לתו האחרון של הסרט.

 

אך זה לא סוף הערב זה לא היה הסוף..

בסוף הסרט, התיישבנו דיויד צוקר הבמאי ואני בקדמת האולם לראיון צר אשר לווה בשאלות ותשובות עם הקהל.

אחרי שברכתי את צוקר בברכת “ברוך שובך לישראל” (הוא היה בארץ גם בספטמבר להקרנת סרטו “אווירון!” בערב התרמה  נוסף של “משפחה אחת”).

הוא חייך וסיפר כי הוא נמצא בארץ כדי לייעץ לבמאי אלון גור-אריה על הסט של סרטו החדש “מוסד”.

זהו סרט קומי בדיוני, אמר צוקר וצחק “שלא תתבלבלו, הם לא צריכים אותי בשביל הדרמה…”

השלב הזה היווה הזדמנות מצוינת לעבור לשלב השאלות מהקהל.

השאלות היו מגוונות החל משאלות על סרטו “אווירון!”

ועד חוויותיו מהעבודה עם שחקנים ידועים בתעשיית הקולנוע בעולם ובארץ.

דויד ומינדה גרנביץ, בפגישה הראשונה שלהם הם הלכו לצפות בסרט “האקדח מת מצחוק” והיום הם מציינים 28 שנות נישואין

 

השיא של החלק הזה היה כאשר זוג שישב בקהל דויד גרנביץ ורעייתו מינדה מירושלים (ובמקור מאנגליה)

סיפרו לצוקר שפעם הראשונה שהוא ואישתו נפגשו, הוא לקח אותה לראות את “האקדח מת מצחוק”.

“אם היא הייתה אומרת שהיא לא מבינה מה מצחיק אותי בסרט הזה, מפני שהוא ילדותי וקטנוני, זה היה יכול להיות סוף הקשר”.

“למזלי היא לא אמרה שום דבר שכזה” סיפר דויד,

והוסיף שהוא ורעייתו מציינים 28 שנות נישואין בקרוב.

“אני מניח שבטוח להגיד שדיויד צוקר הוא השדכן הראשי ובזכותו גילנו לפחות דבר אחת משותף” סיים.

ארי לואיס, אף הוא תושב ירושלים אמר “תאמינו או לא, מעולם לא צפיתי בסרט “האקדח מת מצחוק” לפני הערב הזה”,

“זאת הייתה חוויה מיוחדת מאוד לצפות לראשנה בסרט יחד עם הבמאי, לשאול אותו שאלות ואפילו להצטלם איתו” סיכם את חוויותיו.

 

כאשר צוקר סיים לענות על שאלות הקהל ורגע לפני סיום,

הפנתי את תשומת הלב חזרה לבמאי וסיפרתי לו שאני רוצה שיטעם פרי ישראלי מיוחד…

הקהל ניסה לנחש מהוא, חלק הציעו פומלית או סברס,

אני לעומת זאת הוצאתי מהתיק והגשתי לו קרמבו לקול צחוקם הרועם של הקהל,

אשר נהנו גם הם מה”פרי” המתוק מתוק וכל כך ישראלי הזה.

ועכשיו שהחלק הרשמי של הערב תם, ניתנה ההזדמנות לקהל להחליף כמה מילים עם דיוויד צוקר,

להצטלם עם האיש המזוהה יותר מכל עם סרטי הקומדיה המיוחדים שלו.

 

עבורי, הדבר החשוב ביותר שיצא מהערב הזה היה דווקא ביום למחרת,

כאשר ישבתי עם מאיר פבלובסקי, הצעיר שהגיע לצלם ולתעד את האירוע.

שוחחנו תוך כדי שעברנו על הצילומים ומאיר סיפר שהוא עצמו נפצע קשה בפיגוע טרור.

מי היה מעלה על דעתו שהבחור השקט והחביב אשר צילם בנעימות לאורך הערב הוא בעצם נפגע טרור? ואו, לזה לא ציפיתי.

לאחר שחלק איתי את סיפורו, צפינו יחד בסרטון אשר תעיד הפיגוע בו נפגע ואת נס ההחלמה,

פבלובסקי אמר “כנפגע טרור שניצל מפגיעה קשה מאוד, “משפחה אחת” היא פשוט חלק ממני”,

“היא מביאה איתה אהבת חינם אין סופית יחד עם שמחה ותמיכה שאני כבר מקבל מהם.” סיכם מאיר.

 

לכן הם כאן.

זאת “משפחה אחת”.