נכתב במקור באנגלית ע”י מתנדבת של “משפחה אחת” אשר נסעה עם מחלקת  הבוגרים לטיול בצפון, תורגם ומובא כאן.

היום התחיל עם סיור וסידרת טעימות ביקב “הר-גליל”,

ובישראל כמו בישראל, צוות היקב לא מצא את המפתחות לשער הכניסה…

לאחר חיפושים שארכו זמן מה הוחלט שכולנו נתפס בחינניות מעל הגדר, והסיור החל עם חיוך.

משם נסעו לצפת לסיור טעימות נוסף, הפעם במחלבת גבינות.

את היום סיימנו בטיול מחוץ לצפת ופיקניק חלבי עמוס כל טוב.

ממש הכניס לאווירת חג שבועות שחל למחרת.

זכיתי להתלוות לקבוצה הזו לאורך כל ימי הטיול הזה ולראות את והקשר והתקשורת המיוחדים בין חברי הקבוצה.

כולם איבדו קרוב משפחה, הורה או אחים.

לסיור ביקב הגיעו 10 חברים  אך הם המשיכו להגיע ככל שהיום התקדם,

עד כולם התאספו ובאו לפיקניק בסוף היום.

שיחות נפש, צחוקים ומפגש חברתי ליוו את הסעודה.

בטיולים כמו זה, רואים כמה חזק הקשר בין כולם ואיך המפגשים הללו יוצרים רשת ביטחון ותמיכה אשר נמצאים תמיד.

גם אם מתחת לפני השטח.

נוכחים ותומכים בכל רגע. אין כאן שיפוטיות או ביקורת.

כולם עברו טראומה גדולה וקשה מנשוא.

אי אפשר לדעת מתי הזיכרון או הכאב יצופו וכאן במרחב המוגן,

המחבק והאוהב מותר לפרוק את הכאב, לבכות, לספר ולהתגעגע.

חברי הקבוצה יציעו חיבוק, אוזן קשבת, חיבוק אוהב ותומך.

הטיול מאפשר פסק זמן מחיי היום יום,

העבודה או הלימודים. כל אחד פינה את היומן ליום מרוכז של מפגש חברים, צחוק, שמוחה והכל תוך כדי טיול קליל.

החיים ממשיכים, ומותר וצריך לחיות אותם.

כאן החברים מבינים ולא שופטים. הם מבינים ותומכים ומחזקים.

לאורך כל היום החברים התחלקו לקבוצות קטנות יותר ודברו בינם לבינם,

עדכנו וסיפרו אחד לשני את שקרה מאז המפגש האחרון והשלימו פערים חשובים.

הם כל כך מחוברים והמפגשים באמת חשובים להם עד כי בשלב מסוים הם “החרימו” את מכשיר הטלפון הנייד של אחד החברים מפני שהוא התייחס יותר למכשיר מאשר אליהם…

לקראת סוף הארוחה אחת הבנות שלפה פק”ל קפה

והמיסה שוקולד לטבול בו את האוכל בסגנון פונדו.

ארוחת הגבינות המפנקת והמדורה שיחממה את האווירה והלב זכו לשדרוג טעים מאוד ומשמח מאוד.

בדיוק כמו כל קבוצת חברים גם קבוצת הבוגרים של “משפחה אחת” תמיד מוצאת זמן ודרך להיפגש,

להתאוורר ולהיות. בעיקר לפני  חגים ואירועים מרכזיים בחייהם. הטיולים האלו עוזרים להם לשמור על קשר אחד עם השני ועם “משפחה אחת”.

הכוח הרב שיש למפגשים הללו ברור וניקר כבר מהרגע שהם אומרים “שלום”.