ב – 6 ליולי יצאה משלחת של מחלקת הבוגרים ללונדון למשך שבוע (עד ה-12.7). המשלחת כללה 18 חברים (9 בנים ו-9 בנות) ממחלקת הבוגרים, רובם חדשים בעמותה וחלקם ותיקים יותר.
לפני הנסיעה נערך מפגש הכנה מגבש ומשמעותי לחברי המשלחת.

דבריה האישיים של הדר הימן על החוויה שלה בלונדון:

“נתן אחי, עברה לה שנה, שנה של כאב, שנה של געגוע, שנה של תובנות וגם שנה של שמחה. הכל נהפך להיות סלט גדול- אך אלו הם החיים!
נתן-
השנה הזאת הייתה קשה, קשה עבורי. חיכיתי להיום הזה כדי לומר לך תודה, תודה על הזכות הזאת שהכרתי אנשים מדהימים. אנשים שלא הייתי פוגשת אותם בחיים, לולא מסרת את נפשך על האדמה הקדושה הזו!
אחי, לפני 3 שעות חזרתי מלונדון, חופשה מטעם עמותת ” one family” זה היה השבוע הכי כיף והכי מטורף שהיה לי מאז שהלכת… הגעתי לתובנות אחרות, הופתעתי לגלות שישנם יהודים מלונדון ששמעו עליך, שלא מפסיקים לתת- בדיוק כמוך! לתת אהבה, לתת חיזוק, לתת חיוך- מרגישים שהם מחוייבים לתת, בגלל שאתה נפלת!
רק אצל העם היהודי אפשר לראות את זה- את האחווה והנתינה- אפילו בגולה!
הבטחתי לעצמי שבמהלך הלימודים שלי, אני רוצה להכניס אותך ליצירות שלי. להכניס את השמחת חיים שלך ומאידך, את הרצינות שלך. זה אתגר עבורי, אך לפחות ביצירות שלי תיהיה חי.
מאז שהלכת, במשך כל השנה הזאת, עשיתי חשבון נפש עם עצמי, איך אני מתמודדת עם אובדן עצום שכזה. ואיך אפשר להנציח ולזכור אותך, והחלטתי שהדרך הנכונה היא באמצעות עשייה- הוצאה מהכח אל הפועל. ויחד עם זאת, להאמין באמונה שלמה ולעשות זאת מתוך שמחה אמיתית ולא שטחית- זו עבודת המידות! אך, זו הדרך הכי נכונה, לדעתי, להתמודד עם כאב שכזה!
ואני בטוחה שזה מה שאחי נתן היה רוצה, כי כולו היה נתינה ועשייה.
הפנמתי זאת כשחזרתי מלונדון.
הבנתי, שיש חיים אחרי המוות.
הבנתי, שהחיים יכולים להיות יותר טובים אחרי המוות.
הבנתי, שההתמודדות זה עניין של בחירה.
הבנתי, שגם אם נופלים, מותר ליפול- זה בסדר. אך לקום אחרי זה!
הבנתי,
שלולא אמונה לא הייתי על הרגליים ומדברת כאן.
הבנתי, שבזכותך הכרתי אנשים מדהימים, שגם אותם פקד אסון שכזה או אחר.
הבנתי, שהדרך הכי טובה זה להמשיך את הדרך שלך!
הבנתי, שדרך חיוך אפשר להשיג הכל!
וכל זה הבנתי ממך!!!

אחי הגיבור, אין ספק שאתה חסר לי . אך אתה מלווה אותי לאורך כל הדרך. משגיח כמו תמיד, תמיד תיהיה האח הבכור שלי.
אומנם לא אזכה ממך לאחיינים, אך אנחיל לילדיי בעז”ה איזה דוד היית!!
אוהבת אותך ומתגעגעת בטירוף.
אחותך, הדר
יהי זכרך ברוך.”